הסיפור על הכנרת הסינית

סיפורים הם דרך מעולה לרתק קהל ולהדביק למסרים.  לבקשת רבים, אני מעלה פה סיפור שסיפרתי בעבר בסמינרים שלי להכשרת מרצים בישראל, ושיתפתי גם בפייסבוק.

זה קרה בתחילת דצמבר 2012. היא סינית. מדהימה ביופייה.

הדרך שהיא אוחזת את הכינור שלה משדרת משהו קסום.

האופן שהיא מנגנת מזכיר את הכנר היהודי יצחק פרלמן.

אבל היא עומדת מול קפה מפורסם ברחוב "יוניברסיטי" בפאלו אלטו(קליפורניה), מנגנת באופן חלומי, ומקווה שאנשים יתרמו כמה דולרים לכובע שמונח לפניה.

ראיתי אותה ברחוב  ואמרתי לה: "מנדלסון, אה?"

"הקונצ'רטו האהוב עלי" – היא עונה תוך כדי אתנחתא.

"למה את עומדת ומנגנת דווקא כאן", שאלתי …

"עוברים פה הרבה אנשים עם כסף".

"את רוצה טיפ ששווה הרבה יותר מכמה דולרים?"

היא מהססת, אולי בגלל הבדלי תרבות.

"כדאי לך. כמו בנגינה –  לפעמים שינוי קטן, יכול ליצור הבדל גדול", אמרתי בחיוך.

 "אשמח" בנימוס וחיוך סיני צנוע.

"תעברי למדרכה ממול, ותנגני שם".

"מה ההבדל?"

"שם החנות של אפל. מי שנכנס ויוצא משם, עובר חוויה. תתחברי ל-ITUNE המנטאלי של כל אחד, ותראי מה יקרה"

עברו שבועיים. היא מנגנת רק מול אפל.

הכובע מלא. שטרות, לא מטבעות של 25 סנט.

הכסף לא נופל רחוק מהתפוח.

אם אתה רוצה להצליח בחיים, עזור להרבה אנשים אחרים להצליח בעצמם.  גם כשאתה על במה ומוסיף ערך לאחרים, אתה מיישם עקרון זה.

גם אם אתה משתתף בסמינר שלי בעיקר כדי להגדיל את ההכנסה העתידית שלך, תגלה שיש בנתינה על הבמה הרבה סיפוק והנאה בתחומים נוספים.

אין כמו נתינה לאחרים, והבמה מאפשרת לעשות זאת בגדול, תרתי משמע.

הפוסט הזה פורסם בתאריך הרצאות, סיפורים, פרזנטציה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים