תקשורת לא מילולית מתבטאת גם בכיבוד…

הדגשנו בספר שלנו, שאובמה שם לב לתפאורה ולהקשר שבו  כל מסר מועבר. אצל אובמה זה הרבה מעבר לשימוש בדגל בזמן צילומים. הוא והצוות שלו משתדלים לשים לב לפרטים קטנים שידגישו לפעמים בלי מלים את מה שהוא מרגיש.

בסוף חודש מארס 2009, כחודשיים לאחר שהחלה תקופת נשיאותו,  זימן אובמה לפגישה בבית הלבן את הבנקאים הבכירים ביותר במשק באמריקני.  אלה היו חודשים שהמשבר הכלכלי בשיאו, אי הוודאות רבה, והירושה שאובמה קיבל בתחילת נשיאותו, כללה בין השאר אתגרים כלכליים שאמריקה כבר שכחה מאז שנות ה-30 של המאה ה-20.

בכל חדר ישיבות ישראלי ממוצע, תמצא בפגישות עם אורחים חשובים, כיבוד מכובד. (שתי המלים מאותו שורש, לא?)

אבל אובמה מעביר מסרים גם בלי מלים. לא הוגשו בפגישה הזו כרגיל פירות או פחיות של משקה קל.

ה"קייטרינג" כלל  כוסות מים, בלי קרח (!) , ואפילו בלי בקבוקים למזיגה נוספת.

החגיגה הסתיימה. אובמה רצה להדגיש את הידוק החגורה.

בדברי הפתיחה של אותה פגישה, אובמה ציין שיש כתמים על השטיח בחדר הסגלגל בבית הלבן אך זו לו סיבה להחליפו. הוא כמובן רמז להשקעות של מיליוני דולרים בשיפוץ לשכות של בנקאים בשיא עיצומו של המשבר הכלכלי.

אובמה ידע שדוגמא אישית היא כלי מנהיגותי ממדרגה ראשונה.

 גם הוא קיבל תקציב  – כמו כל נשיא לפניו – לשיפוץ אגף המגורים, אבל ברק אובמה החליט עם מישל אשתו לשפץ מכספו הפרטי ולא מכספי משלם המסים. 

הוא לא היה חייב לעשות זאת. הוא גם יכול היה לומר "כל הנשיאים לפני פעלו כך. זה הנוהל"

אבל אובמה שידר במעשיו, שחייבים לבדוק כל הוצאה.

לפעמים, מלים אינן מספיקות. המעשים הם שמשפיעים.

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך ברק אובמה, מנהיגות, סיפורים, שכנוע, תקשורת לא-מילולית עם התגים , , , . קישור קבוע.

סגור לתגובות.