חברו הטוב ביותר של האדם

 

הנה עוד סיפור להשראה, שתוכלו לשבץ במצגות, פגישות ונאומים.

איש אחד וכלבו מתו והגיעו לשמים.

הם הלכו להם לאיטם בשביל המשובץ באבני זהב, שלאורכו קיר עשוי משיש משובח.

לפתע, במעלה הגבעה, הם ראו לפניהם שער מדהים עשוי כולו פנינה, זוהר באור השמש.

כשהגיעו האיש וכלבו לשער, הם ראו אדם זקן יושב בפתח.

"סליחה", אמר האיש, "אולי תוכל לומר לנו היכן אנו נמצאים?"

"בגן עדן", ענה הזקן.

"אפשר לקבל כוס מים?"

 שאל בעל הכלב ששמח שהגיע למקום מבטחים.

"בוודאי", ענה השומר הזקן בפתח השער. "הכנס ואדאג שיביאו לך מים צוננים".

"ומה עם החבר שלי? האם הוא יכול להיכנס יחד עמי?" שאל האיש.

"אני מצטער", ענה השומר הזקן. "איננו מאפשרים כניסה לחיות מחמד".

האיש החליט, על אף צימאונו, לוותר על המים. הוא קרא לכלבו והם המשיכו ללכת בשביל.

הדרך היפה והמרשימה הפכה להיות דרך עפר משעממת. הם המשיכו ללכת שעות ארוכות, עד שהגיעו לשער עץ שניצב באמצע השביל, ללא כל גדר סביבו. מעבר לשער היה איש שנשען על עץ וקרא ספר.

"סליחה", קרא לו המבקר. "יש פה מים?"

"בוודאי! היכנסו", ענה האיש באדיבות.

האיש וכלבו עברו את השער, ניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם.

"תודה. האם אתה יכול לומר לי היכן אנו נמצאים?", שאל המבקר.

"אתם בגן עדן", ענה לו האיש.

"זה מאוד מבלבל", אמר המבקר, "האיש הזקן שפגשנו קודם, אמר ששם זה גן עדן".

"אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם שער הפנינה? לא, שם זה הגהנום", אמר האיש. 

"ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם ומטעים את ההולכים ושבים?" התפלא בעל הכלב.

"כלל לא", ענה לו האיש. "להפך! אנחנו מאוד שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ!"

הפוסט הזה פורסם בתאריך גישה חיובית, הומור, השראה להצלחה, מנהיגות, נאום, סיפורים עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

סגור לתגובות.